האקדמיה הישראלית לקפוארה 

 

השאלות מהיכן הקפוארה באה? ומיהם הקפואריסטים הראשונים? נשארו פתוחות להשערות עד היום ומהוות בסיס חשוב לתאוריות רבות בעולם הקפוארה.
דבר אחד ברור לכולם – הקפוארה משויכת להימצאותם של עבדים האפריקאים בברזיל.
 נושא העבדים בברזיל נשאר מעורפל בעקבות מיעוט המסמכים הקיימים בנושא.
.
הפורטוגזים הגיעו לברזיל באפריל 1500, בצי של 13 אוניות ( בראשות   Pedro cabral alvare  ) אשר היה בדרכו להודו והגיע לחופי ברזיל בדרך מקרה. פעולת ה"השתלטות" הראשונה אשר נעשתה על היבשת החדשה היתה שיעבוד התושבים המקומיים – אינדיאנים ושימוש בהם כעבדים. אקט זה נחל כשלון בעקבות הספק עבודה נמוך של האינדיאנים ואחוזי תחלואה גבוהים ביותר. הפתרון לבעיה זו היה ייבוא עבדים ממזרח אפריקה. בתחילה, העבירו הפורטוגזים את האפריקאים אשר נקלעו לדרכם אך מהר מאד גילו כי העסק רווחי וכך הפך נושא תפיסת העבדים לעסק בפני עצמו.
כ 4,000,000 עבדים אפריקאים הועברו לברזיל עד לאמצע המאה ה-19. העברות שבוצעו בתנאים מחפירים ובעקבותיהן איבדו את חייהם כ- 400,000 אנשים.
העבדים, שמקורותיהם משבטים שונים ומקורות אתניים שונים (אנדים, מוחמדים, בנטו ועוד) התערבבו תחת אדוניהם הפורטוגלים. עבדים אלה, מתרבויות שונות חיו ביחד וארגנו פעמים רבות התמרדויות מאורגנות ,במקרים רבים הצליחו העבדים לברוח מה"Senzalas"  (בתי העבדים).

 במאה ה-17, פלשו ההולנדים לקולוניה הפורטוגלית בברזיל .העבדים ניצלו את התעסקותם של הפורטוגלים בפולשים החדשים ורבים מהם  הצליחו להמלט  לחופשי.

 פליטים אלה ,נמלטו לכיוון פנים היבשת והקימו מאחזים  אשר נקראו "קילומבוס". מבין כל הקילומבוסים היו לפחות עשרה שקיימו את עצמם ויצרו קשרים מסחריים עם סביבתם, אך הידוע מכולם היה"Quilombo  "dos palmares, אשר החזיק מעמד 67 שנים .  
בתוך אותם קילומבוסים התפתחה תרבות עצמאית וחדשה (יש הטוענים כי מתרבות זו מקור הקפוארה -ראה מקור הקפוארה).
ב 1808, בעקבות חשש מפלישת צרפת לפורטוגל , העביר” Dom joao” את מרכז האימפריה הפורטוגלית לברזיל. Dom joao דגל ברמיסת התרבות ע"מ לשלוט באימפריה. עד אותו זמן קיום התרבות האפריקנית בברזיל עודד ע"י האימפריית הפורטוגלית לצורך שליטה בשיטת "הפרד ומשול", ולכן בסביבות 1814 החלו רודפים את הקפוארה והעוסקים בה על מנת להוציאה מחוץ לחוק, כפי שקרה ב1892.
בשנים אשר קדמו להעברת מרכז האימפריה הפורטוגלית לברזיל, הפורטוגלים, מלבד   לשימוש במשאביה הטבעיים הרבים של ברזיל, לא השקיעו מאום, הערים גדלו, אי סדר חברתי סרר בהן, ואנשים רבים פנו לקפוארה. במקרים מסויימים היה שימוש בקפוארה לשדידה ופעולות דומות ולאט לאט נקשר שמה של הקפוארה לפשע. קשר זה הביא בין היתר לארגון הכח המשטרתי של Dom joao את מטרתו– מיגור הקפוארה.
ב-1822 הכריזה ברזיל על עצמאותה ו-28 שנה מאוחר יותר הופסק  הסחר בעבדים ,אקט שציין שלב חשוב בדרך לביטול העבדות כלל.
בשנים 1865-1870 השתתפה ברזיל במלחמת פרגוואי וקפואריסטים רבים נשלחו  לחזית  הקרב וחזרו כגיבורים עקב קור הרוח והעוז שהפגינו. בתקופה שלאחר המלחמה, מיד לאחר המלחמה   חיילים רבים שוחררו   , ונוצרה התקבצות אנשים רבים  בערים ללא מעש. רבים מהם נמשכו לקפוארה, חלקם לפשיעה לצורכי קיום. הערים העיקריות בהם צמחה הקפוארה בתקופה זו היו סלבדור, ריו דה ז'נרו ורסיפה.

סוף המאה ה-19 היתה תקופה חשובה בהיסטורית ברזיל,
בשנת 1888 - נחקק החוק לשיחרור העבדים ללא פיצוי אדוניהם. בשנת 1889 - התרחשה הפיכה בברזיל והוקם משטר חדש ברפובליקת ברזיל.
מרגע הקמת הרפובליקה,ראש הרפובליקה- “Deodoro da fonseca”שם בראש מעייניו את תיקון הסדר החברתי, ומחיקת הגורם העיקרי לאי הסדר – הקפוארה. הקפואריסטים סבלו מרדיפה והשפלה, בתקופה זו הקפוארה ירדה למחתרת , אגדות רבות מלוות את הקפוארה של תקופה זו עד ימינו.

ב- 1930  בוצעה הפיכה צבאית בהנהגתו של” Vargas” שאחריה פחתה הרדיפה אחרי הקפואריסטים.
ב 1932, פתח מסטרה בימבה את האקדמיה הראשונה לקפוארה על מנת להוציא אותה מן הרחובות ולהופכה לאומנות מוסדרת ולא לקרב רחוב כפי שהיא הפכה להיות.

ב 9/7/1939 הוכר בית ספר זה ע"י המדינה וכך התחילה תקופה חדשה בעולם הקפוארה. הקפוארה תפסה מקום בתרבות הברזילאית- בטלוויזיה, בעיתונים בהופעות מול קהל ובהצטרפות של המוני אנשים לאימוני הקפוארה.
ב1/5/1973 הוכרה הקפוארה כספורט לאומי של ברזיל וב1991 נוסדה הפדרציה הברזילאית לקפוארה.